<h1>סמ"ק סימן קפ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ונהגו העולם (מספר התרומה סימן קי"א וקי"ב) לכתוב בגט י"ב שיטין כמנין גט, והכותב צריך שיכתוב כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל, ואם ניתן הגט בלא מוקף גויל אומר ר"י דאין לפוסלו בכך אכן אינן צריכות לזיון (ש"ע ומוחין לו).
<h2>דף ג:</h2>
וצריך ליתן לה הגט בפני עדים כשרים שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר ואפי' יהיו אותם החתומים בגט כשר, תניא רבי אליעזר אומר אף על פי שאין העדים חתומין בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני עדים כשר דעידי מסירה כרתי ולא עידי חתימה דהלכה כרבי אליעזר דאמר אין עדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם והני מילי בגיטין אבל במכירה אף עידי חתימה מועילים לבדם בלא עדי מסירה (ש"ע גם בגט כשר וי"א דבגט פסול ולכתחלה נוהגין ליקח עדי חתימה ולמסור הגט בפניהם) ואם היה מזוייף מתוכו פסול (שם ד' טור א"ע ק"ל).
<h2>דף ט:</h2>
ועידי הגט (ד' ט') שאין יודעין לקרות קורין בפניהם וחותמין ואם אינם יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו, ומיהו טוב לחזור אחר עדים שיודעים לחתו'.
<h2>דף יט:</h2>
ועידי הגט (ד' ט') שאין יודעין לקרות קורין בפניהם וחותמין ואם אינם יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו, ומיהו טוב לחזור אחר עדים שיודעים לחתו'.
אמר אמימר השנים שנותנין גט לפניהם צריכין לקרות שתי פעמים ופירש ר"י ב' פעמים אחת קודם נתינה ואחת לאחר נתינה ואם לא קראוהו כלל פסול, אבל אם קראוהו מיד אחר הנתינה אף על פי שלא קראוהו קודם או קראוהו קודם ולא קראוהו אחר נתינה כשר בדיעבד.
<h2>דף כ.</h2>
וכתב ולא וחקק מכאן שאם לא נעשה האות כתקנה כגון מדל"ת ה"א וכן כיוצא בו אין למחוק לקוצו של ה"א לתקנה לאות דלי"ת אבל אם נפל דיו אחר שנעש' האות כתקנ' אין לחוש בזה, (הג"ה ומיהו בספ' רבי' ברוך פסיל ליה וכן נהגו העולם לפסול) וצריך שלא יעברו שתי אותיות מן התיבה חוץ לשיטה, (ספר התרומה סימן קי"ז) ונהגו להקפיד אפי' אות אחת חוץ לשיטה (ש"ע ולכתחלה צריך שלא יגע הכתב בשרטוט שבצדדין) וצריך שלא יהיה שום טשטוש ולכלוך בקלף ולא יכתוב על המחק ואם כתב וקיימו כשר (בתוספתא דגיטין פ"ז) בדיעבד אם ניתן אבל אין נוהגין כן.
<h2>דף כ:</h2>
ונהגו העולם (מספר התרומה סימן קי"א וקי"ב) לכתוב בגט י"ב שיטין כמנין גט, והכותב צריך שיכתוב כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל, ואם ניתן הגט בלא מוקף גויל אומר ר"י דאין לפוסלו בכך אכן אינן צריכות לזיון (ש"ע ומוחין לו).
<h2>דף כא:</h2>
כתב לה (קדושין דף ה') איני בעליך איני אישך איני ארוסיך אינו גט דכתיב ושלחה מביתו ולא שישלח את עצמו, וכתב ונתן מי (גיטין דף כ"א) שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא דבר שמחוסר קציצה ונתינה אחר כתיבה, ולפיכך אם כתבו במחובר לקרקע אף על פי שחתמו העדים לאחר שתלשו ונתנו לה אינו גט וכן בקציצ' הקלף יש שפוסלין אם צריך למה שקצץ אך אם עשה כדי לנאות הגט הרי זה כמתעסק וכשר (ש"ע ולכתחילה חותכין הכל אפי' קודם השרטוט).
<h2>דף כד.</h2>
וצריך לכתוב לשם האיש והאשה (זבחים דף כ"ג גיטין דף כ"ד) ולחתום לשמו ולשמה, וצריכים העדים להיות עם הסופר בשעת כתיבת שיטה ראשונה, וכן השליח של הולכה וצריך שיאמר הבעל לסופר ולעדים כתבו וחתמו הרבה גטין כמו שתרצו שיהיו כשרים לדעת חכמי העיר כי שמא יכתבו גט כשר ולא יאבד ולא ינתן משום בני אדם שרוצים לפוסלו שלא כדין, ואחר שכשר הוא מן הדין יש לומר עשו עדים שליחותן, ואף בזה יש מגמגמים ואומרים שצריך לבעל לצוות לסופר ולעדים על כל גט וגט (ש"ע קכ"ב וכן נוהגין שחוזר ומצוה כמו בראשו').
<h2>דף סד:</h2>
נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה והוא הדין לקטנה, (ש"ע י"א קטנה ארוסה אביה ולא היא שלא מדעתו), וכל שאינה יכולה לשמור גיטה (קדושין דף מ"ד והתקבל ס"ד רמב"ם שם טור א"ע קמ"א) אינה יכולה להתגרש, פירש רש"י אפילו על ידי אביה, ורבינו תם פירש דמתגרשת על ידי אביה, ונשתטית היא או נשתטה הוא לא יוציא וקטנה שנשאת אין אביה מקבל גיטה אבל היא יכולה לקבל דאמרינן פרק הניזקין על הקטנה שנישאת שמקבלת גיטה.
<h2>דף סו:</h2>
וכשהעדים חותמין בגט (דף פ"ו) צריך שלא יהא הסופר אחד מהם, דאמרינן התם חתם סופר ועד אחד גט פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול, כדאמרינן עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשר באומר אמרו ואף על גב דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדי, כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך ליזהר משניה' ולא ישלח אדם (תוספתא דגיטין) כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פקח, אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתב.
<h2>דף עא.</h2>
וחרש מעיקרו כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה, בין חרש בין פקח שנשתתק בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן כותבין גט לאשתו על פי רמיזותיו ובסירוגין דאמר תרי לאו וחד הן או תרי הן וחד לאו או בפירות של ימות הגשמים בימות החמה או להפך.
<h2>דף עב.</h2>
וכשהעדים חותמין בגט (דף פ"ו) צריך שלא יהא הסופר אחד מהם, דאמרינן התם חתם סופר ועד אחד גט פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול, כדאמרינן עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשר באומר אמרו ואף על גב דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדי, כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך ליזהר משניה' ולא ישלח אדם (תוספתא דגיטין) כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פקח, אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתב.
<h2>דף עז.</h2>
ואם קבע זמן לתנאו (דף פ"ד) צריך שיתקיים התנאי בתוך הזמן, ואם אמר בתנאו לאחר שבוע, רצה לומר שנה אחר שנה ר"ל חדש אחר חדש ר"ל שבת לאחר שבת ג' ימים.
<h2>דף עח.</h2>
ואינו נותנו אלא בתורת גרושין, שנאמר ספר כריתות ונתן בידה משמע שיתן אותו בתורת ספר כריתות אבל אם נתנו לה בתורת שטר חוב או מזוזה וכיוצ' בו או שנתנו בידה והיא ישנה וניעורה והרי הוא בידה אינו גט ואם אמר לה אחר כך הרי זה גיטיך הרי הוא גט כדאמר רבי בפר' הזורק שהלכה כמותו אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה הרי זה כשר שהרי הודיע לשני עדים שנותנו בתור' גירושין ומה שאמר שטר חוב מפני שנכלם ממנה, (ש"ע וי"א דוקא שאמר לעדים ראו כו' שלא בפניה אבל בפניה הוי ספק מגורשת) המגרש צריך כשיתן הגט שיאמר ה"ז גיטך או הא גטיך וכיוצא בו, ואם נתנו בידה ולא אמר כלום הרי זה פסול אבל אם היה מדבר עמה על עסקי גיטה מתחלה ואחר כך נתן גט בידה ולא אמר כלום הרי הגט כשר (ש"ע ובלבד שתדע האשה שנתגרשה בו או שהודיע אותה אח"כ) כרבי יוסי שאמר כן בפ"ק דקידושין.
<h2>דף פה.</h2>
ונהגו העולם (מספר התרומה סימן קי"א וקי"ב) לכתוב בגט י"ב שיטין כמנין גט, והכותב צריך שיכתוב כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל, ואם ניתן הגט בלא מוקף גויל אומר ר"י דאין לפוסלו בכך אכן אינן צריכות לזיון (ש"ע ומוחין לו).
<h2>דף פו.</h2>
וצריך ליתן לה הגט בפני עדים כשרים שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר ואפי' יהיו אותם החתומים בגט כשר, תניא רבי אליעזר אומר אף על פי שאין העדים חתומין בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני עדים כשר דעידי מסירה כרתי ולא עידי חתימה דהלכה כרבי אליעזר דאמר אין עדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם והני מילי בגיטין אבל במכירה אף עידי חתימה מועילים לבדם בלא עדי מסירה (ש"ע גם בגט כשר וי"א דבגט פסול ולכתחלה נוהגין ליקח עדי חתימה ולמסור הגט בפניהם) ואם היה מזוייף מתוכו פסול (שם ד' טור א"ע ק"ל).
ועידי הגט (גיטין י') אין חותמין זה בלא זה אלא זה בפני זה, ויזהיר (גט פשוט דף קס"ב) שלא ירחיקו חתימתן מכתיב' הגט שיעור שני שיטין, ואין מסיימין הגט אלא בסוף השיטה פן יחתמו העדי' באות' אמצע שיטה, ואין למדין משיטה שלמעלה ממנה ולפעמים יהא באותה שיטה עיקרו של גט, או אם יחתמו העדי' רחוק מן כתב אמצע שיטה אחרונ' יכול לזייף בחצי החלק מה שירצה, וכן נהגו לחתום העדי' בתחלת השיט' זה תחת זה.
